אני אוהבת מילים, אנשים, את הים, הטבע ובעלי החיים.
אני מאמנת בשיטת סאטיה משנת 2017 וממשיכה ללמוד כל הזמן.
סאטיה היתה עבורי משנת חיים ומפתיעה, היא נכנסה לחיי והפכה לעוגן ומקום מבטחים.
הגעתי אליה עם נפש פצועה אחרי שחזרתי לארץ ממסע של שלושה חודשים בהודו ואחרי שנים של טיפולים, שחלקם היו משמעותיים יותר וחלקם פחות.
כשהגעתי לסאטיה הגוף שלי התרווח, הרגשתי שהגעתי הביתה.
יד ביד וברכות, המאמנת שליוותה אותי איפשרה לי לפגוש את עצמי בשלל רבדים שאפילו לא ידעתי שקיימים בתוכי. היא עברה איתי דרך מקומות חשוכים, פצועים וכואבים. לימדה אותי להישאר שם, לתמוך בעצמי, לראות את תעצומות הנפש הקיימות בתוכי ואת הדפוסים שסיגלתי כדי להגן על עצמי ושאינם משרתים אותי עוד. החוויה של לקבל ולאהוב אותי בכל גווני וללא שיפוט, להסתכל בחמלה על הילדה שהייתי ולהפוך להיות מבוגרת מיטיבה עבור האישה שאני היום, הייתה עבורי מכוננת.
לאורך הדרך הבנתי שהשליחות שלי היא ללוות אנשים במסע חייהם, להעביר להם את התחושות האלו ולהביא ריפוי לליבם. כך ממתאמנת הפכתי לתלמידה בבית-ספר 'אימושיין' ובסיומו למאמנת בעצמי.
במקביל ללימודי האימון סיימתי תואר ראשון בתקשורת וספרות. גדלתי בבית שקידש אקדמיה והלכתי בדרך הזו שהוכתבה לי מראש, תוך מאמצים עילאיים להתאים את עצמי למסגרת שהרגשתי בה תלושה. בחדר האימון פגשתי את הילדה שהייתי, שלמדה להסתדר ולְרצות, שפחדה כל כך עד שלא ידעה לזהות את קולה שלה, גם אם הוא ממש צרח לה באוזן.
הייתי ילדה כעסנית וחריגה בנוף המשפחתי. נולדתי לבית עם חוקים מאוד ברורים ונוקשים והייתי צריכה להתאים את עצמי ולנסות להשתלב בתכתיבים שנולדו עוד לפניי. ביקשתי להבין מה עומד מאחורי כל דבר וקצת התקשתי לקבל מרות. הדרך שלמדתי להגיב הייתה לצעוק ולרקוע ברגליים, כי רק ככה הבנתי שאני מקבלת יחס. בבית כעסתי אבל בכל מסגרת אחרת ניסיתי בכל כוחי להסתיר את הכעס. פחדתי שיגלו שאני כועסת, ובפעמים ש'עלו עליי'- הייתי נעלמת ומנתקת קשרים. למעשה, יצרתי הרחבות ושלוחות של הכעס.
ההיכרות שלי עם עצמי היתה גם ההיכרות שלי עם הכעס. למדתי לזהות אותו ולסגל מנעד של תגובות חדשות, גיליתי שהמקום היחיד שיש לי עליו את מלוא ההשפעה נמצא בתוכי. היום אני יודעת לשים-לב למה שעובר עליי ולמה אני זקוקה כדי להרגיע ולתמוך בעצמי (רוב הזמן, עבודת ההתפתחות לעולם אינה נגמרת ;)). אם הייתי פוגשת היום את ג'ני הילדה והנערה הייתי מחבקת אותה, מספרת לה שהכל יעבור ושהיא תקבל כלים להכיל את כל הרגשות הקיימים בתוכה.
בנוסף לסאטיה יש באמתחתי כלים נוספים מעולמות הבודהיזם, הרוח והטיפול, אותם אני ממשיכה לרכוש תוך כדי מסע הצמיחה וההתפתחות שלי.
"כולנו עשויים אבק של אהבה"אמרו אביב גפן ואריק איינשטיין, כך אני מגיעה לחדר האימון; עם אהבת אדם, לב פתוח וסקרנות טהורה. אני מאמינה בלב שלם שאנחנו חופשיים להיות כל מי שנרצה ושאנחנו גדולים מנסיבות חיינו.